<h1>כד הקמח לרבינו בחיי ערך אהבה</h1>
<h2>דף סא:</h2>
ועל כן באה מצות התורה והזהיר אותנו הכתוב על המצוה הזאת ואמר ואהבת את ה' אלהיך. והזכיר באהבה הזאת שתי מדות מדת הרחמים ומדת הדין לבאר כי חייב אדם לאהוב אותו ית' בכל מדה ומדה בין שיתנהג עמו במדת הרחמים בין במדת הדין. ואמר בכל לבבך, שלא יהיו לך שתי לבבות אחד להקב"ה ואחד לדבר אחר. והכוונה בזה שלא תשים שום חלק מלבך באהבת שום כח מן הכחות העליונים הנקראים מאהבים שנאמר אלכה אחרי מאהבי נותני לחמי ומימי, אלא שיהיו כל חלקי לבך מסורים לאהבתו לו לבדו יתעלה. ויכלול עוד בכל לבבך, שהכוונה בו עד רגע אחרון שבמיתה, ממה שידוע לחכמי המחקר כי הלב הוא אבר הראשון ביצירת הולד הקודם בו, ושם החום הטבעי בלב בדם, אע"פ שיש מי שמיחס אותו לכבד ולמוח, והוא גם כן האחרון שמיוחס בכל איברי הגוף. ועל כן צותה התורה הכוללת כל החכמות שיאהב האדם להקב"ה מתחלת ההויה עד רגע המיתה, וידוע כי הלב משכן הנפש השכלית. ומה שאמר ובכל נפשך, כלומר שתאהוב אותו גם בנפש המתאוה, לפי שהנפש המתאוה תכריח את האדם בטבע התולדות להבעיט על אהבת השם יתעלה, והנה זה בהפך ממה שאמר דוד ע"ה ה' נגדך כל תאותי, באר כי כל תאוותיו לא היו אלא לנגדו ית'. ובכל מאדך, מלשון מאד, כלומר אהוב אותו ביותר, כלומר שלא יהא ממונו חביב עליו מגופו מן המצות שהרי אם לא תמצא אתרוג אלא באלף זוז חייב הוא ליקח אותו כמו שעשה רבן גמליאל, ואמרו רז"ל ולהידור מצוה עד שליש במצוה. ודע כי מן הכתוב הזה דרשו ז"ל שיתחייב האדם להודות לשם ית' על הרעה כמו על הטובה, והוא ששנו ז"ל בברכות חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה דכתיב ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך, בשני יצריך ביצר טוב וביצר רע. וזהו כפל הבי"ת שלא אמר 'בכל לבך', וזהו שאמר אודה ה' בכל לבב, כי יתחייב אדם להודות לשם יתעלה בין ביצר הטוב בין ביצר הרע. ובכל נפשך, אפילו הוא נוטל את נפשך. וכן אמרו במדרש פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שמד על ישראל שלא יעסקו בתורה הלך רבי עקיבא ועסק בתורה, מצאו פפוס בן יהודה אמר לו למה אתה מסכן עצמך שאתה עובר על מצות המלך, אמר לו רבי עקיבא אמשול לך משל למה הדבר דומה, לשועל שהיה מהלך על גב הנהר ראה שם דגים [שמתחבאים בים. אמר להם מפני מה אתם מתחבאים. אמרו לו מפני הרשתות והמכמורות שעושין לנו בני אדם]. אמר להם בואו אצלי ואטמין אתכם בנקיקי הסלעים ולא תתיראו מבני אדם. אמרו לו אתה הוא פקח שבחיות אין אתה אלא טיפש. כל חיותנו אינה אלא במים, ואתה אומר לנו עלו ליבשה. אף אנו כל חיותנו אינה אלא בתורה, דכתיב נצרה כי היא חייך, ואתה הוא מסתכן אתה בעצמך. לימים נתפסו שניהם אמר לו פפוס לרבי עקיבא אשריך שנתפסת על דברי תורה, אוי לו לפפוס בן יהודה שנתפס על דברים בטילים. וכשהוציאו רבי עקיבא להריגה זמן קרית שמע היה והיו מסרטים את בשרו והוא קורא קרית שמע, אמרו לו תלמידיו רבינו עד כאן. אמר להם כל ימי הייתי מצטער על פסוק בנפשך, אפילו נוטל את נפשך, עכשיו שבא לידי לא אקיימנו. יצתה נפשו באחד. יצתה בת קול ואמרה אשריך רבי עקיבא שיצתה נשמתך באחד. עליו אמר דוד המלך ע"ה ממתים ידך ה' ממתים מחלד, אל תקרי ממתים אלא ממיתים. ידך, על התורה שנתנה בימינך, שנאמר מימינו אש דת למו. חלקם בחיים, לחיי העולם הבא. וצפונך תמלא בטנם, שזוכין לרוב טוב הצפון, וכל טוב צפון לזרעם אחריהם. ובכל מאודך, בכל ממונך. דבר אחר בכל מאדך, בכל מדה ומדה שהוא מודד לך בכל הוי מודה לו. ויש לו לקבל הכל בשמחה, שנאמר חסד ומשפט אשירה, אם חסד אשירה אם משפט אשירה, וכתיב באלהים אהלל דבר בה' אהלל דבר. וכן הזכיר ישעיה ע"ה שוש אשיש בה' תגל נפשי באלהי, בין במדת הרחמים בין במדת הדין, כי הצדיק אף במדת הדין ישמח. ומפני שטבע האדם נותן שישמח יותר במדת רחמים על כן כפל השישה ואמר: שוש אשיש וכתיב כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא, וכתיב ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך. וכן במדרש תהלים ויגבה ה' צבאות במשפט, אם במשפט ויגבה, ואם בצדקה, והאל הקדוש. אמר רבי ברכיה ואתה מרום לעולם ה', לעולם ידך על העליונה, על הטוב אומר ברוך הטוב, ועל הרעה אומר ברוך דיין האמת, עד כאן.
